"מפענחת את חידת הרימון"
גלריית "גוונים" קיבוץ העוגן
11.2.2011-25.2.2011
אורה בריל, אמנית רב תחומית, עוסקת מזה שנים בסוגיות העוסקות בזהות ומגדר תוך חיפוש אחר האמת הפנימית: גרעין הרגש והמחשבה המניעים את יצירתה. גוף העבודה המוצג בתערוכה הוא פרי תהליך ארוך וממושך של העיסוק ברימון כסמל וכדימוי, בחקר תכונותיו ותחביריו השונים ובמשמעויות האישיות שהיא יוצקת לתוכו.
בתרבות היהודית הרימון הוא אחד משבעת המינים ומסמל את שפעת הארץ. הוא מייצג פוריות , תרי"ג מצוות ואחד ממאפייני הקישוט בבגדיו של הכהן.
באיקונוגרפיה הנוצרית ,מסמל הרימון את מעגל החיים: לידה, מוות והחיים שלאחר המוות.( המדונה עם הרימון, דה וינצי 1476).
"אימת המלחמה בקיץ 2006, הדאגה לבן הלוחם, המחשבות על חיים ומוות, על מה שיש ומה שנלקח, על השפע והיובש הולמות בי שוב ושוב. הרימון והחלב, שפעת הארץ כלל אינם כאלה. תיעוד מצולם של תהליך התייבשות ממושך, הפך אותם ממייצגים של חיות עסיסית ופורה למייצגים של יובש, כיליון ומוות. (יומן 2007)
בצד העיסוק במוות, באובדן והכיליון נוצר הצורך לפרוץ את מעגל היובש:
"הלפיתה הדדית בין חיים ומוות, בין נוכח ונכחד נראית נצחית אלא שאני קוראת לעזרה את חוני המעגל את נושא התקווה. מדבר שאינו מבשר."
"מהרימון היבש, מהסוף אני מפיקה את הצבע הצהוב המופיע בעבודותיי. אני לא ויתרתי לו. גם במותו נאחזתי בו, השקתי אותו וסחטתי את לשד חומריו." (יומן 2007)
הרימון עובר תהליך של טרנספורמציה: "אדמומיותו הדביקה, קליפתו על גווניה האדומים צהובים, גרעיניו המתפקעים בעסיסם, עומדים על בלימה בן נוזל למוצק ומפנים מקומם להתרחשות סמלית, חומרית וצבעונית אחרת: קליפה המשנה גווניה, נסדקת, חדלה להבחין בין צידיה. קליפה שבירה ובתוכה שלדי גרעינים, רקמה שקופה, עכורה המבקשת להיצמד לבסיס הגרעין. יחד נאחזים האחד בשני אשכולות גרעיני רימון יבשים, פוערים מקומם מהקליפה שהכילה, עטפה ומילאה מקומה בין גרעיניה."(יומן)
בתערוכה מוצגים מספר מקבצי עבודה הנעים בין פורמטים המייצגים דימויים בתהליך של שינוי, מצעי עבודה מודפסים מתוך היומן החזותי ומטופלים בציור, רישומים שנוצרו ברוח זרם התודעה ומוצגים כמצגת וקטעי יומן המאירים על תהליך העבודה בסטודיו.
הרימון וגרעיניו מהווים סימבול לקונפליקט תמידי סיזיפי של ה"קולות" המנוגדים, "מצבי צבירה" שונים בתודעה אשר מניעים את היצירה האישית. שדות זיכרון, עבר הווה עתיד המתערבבים על ציר הזמן, תחביר של דימויים המנסים לדור בכפיפה אחת על גבי מצע עבודה אחד. מציאות של ניגודים המבקשת לתקן את עצמה.
לא לחדול, להיות.
אוצרת: אורה קרול
