התנופה
מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב
25.5.17- 17.6.17
בתערוכה זו אורה בריל מציגה מבחר מתוך גוף עבודות רחב שכולו נוצר בסימן מעבר ושינוי. לגוף העבודות הזה יש נקודת התחלה מדויקת בזמן ובמקום: התמקמותה של האמנית בחלל תעשייתי בקרית המלאכה בתל-אביב, באביב 2016, לאחר למעלה משני עשורים של עבודה במרחב ביתי וכפרי מחוץ לעיר. המעבר לקריית המלאכה הביא איתו שינויים ניכרים בעבודה: במקום בדים וניירות רישום, האמנית עושה שימוש באשפת נייר שהיא אוספת בחצרות האחוריות של בתי הדפוס באזור כמצע לעבודות. לצד הניירות המודפסים והממוחזרים משמשים גם ז'ורנלים ישנים של מוזיאון ישראל, התורמים אף הם דימויים וטקסטים מן המוכן לעבודות, כמין ערבוב של קודש וחול.
שינוי בולט נוסף ניכר בתוכן והוא מתבטא בהכנסת דימויים פיגורטיביים לעבודות. הדימויים הקודמים, המופשטים, מופיעים גם בגוף העבודות הזה, לעיתים מוכפלים במידות ובצבעים שונים, נעים על-פני הנייר ובין שכבות הקולאג', כמו מחפשים את מקומם ובודקים את מידת התאמתם לבית החדש. הם נקשרים עתה לדימויים פיגורטיביים ארכיטיפיים ו"ילדיים" באופיים, באופן המזכיר מעט את הרישומים של רפי לביא: קו מסולסל נקשר לארובת בית ולובש צורת עשן מיתמר, מערכת קווים דמוית סולם הופכת לגוף אנושי, ומקטע של סליל משמש לו ראש. במקום אחר, אותו קו מסולסל משמש כתר בראשו של מכל דמוי רימון, שעתה מתפקד גם כבור או באר. גרעיני רימון שהופשטו בעבודות קודמות, מתגלגלים בהקשר פיגורטיבי חדש ומשמשים כעיניים לחלק מהדמויות האנושיות.
התערוכה בוחנת כיצד סביבת העבודה של האמנית בפרט, ושל אמנים בכלל, משפיעה על מכלול ההיבטים של העבודה: המצע, התוכן, והצורה. במקרה שלפנינו, המעבר מסביבה אינטימית, ביתית וכפרית, לסביבה עירונית, תעשייתית/מסחרית, תוססת ומלאת גירויים והפרעות, בא לידי ביטוי גם בבחינת היחסים של האמנית, כאישה וכאם, עם הבית והמשפחה, הפרטיים והמושגיים, וזאת ממרחק המאפשר ראייה ביקורתית. הדימויים המאכלסים את העבודות הם בתים, דמויות אנושיות (והאופן בו התפתחו ממקורות מופשטים קודמים), בעלי חיים ועצים, וכולם "מתניידים" בין העבודות המרובדות בתהליך בלתי פוסק ומפתיע של טרנספורמציה.
אילן ויזגן, אוצר התערוכה
Performance by Buto dancer Shlomit Yaron in response to "Hatnufa"
