אורה בריל: בין האשמורות
אוצר: אילן ויזגן
גלריה מאיה, תל אביב
13.11.2025- 27.12.2025
ביצירתה האמנותית בשנים האחרונות, אורה בריל נעה בשני צירים מקבילים: האחד פיגורטיבי ומתחבר מחדש לעשייתה המוקדמת, והאחר מופשט או סמי-מופשט ומאפיין את רוב יצירתה בשני העשורים האחרונים. תערוכה זו מתמקדת בחלק האחרון והיא מייצגת מספר סדרות מרכזיות מן השנים האחרונות, לפני ואחרי טבח השבעה באוקטובר 23'.
שני מושגים יסודיים לקיום וטעונים במשמעויות פילוסופיות ותרבותיות מעסיקים את בריל: המים והאור, ושניהם מאופיינים ביצירתה במיעוט – אור מעט ומים אבודים. האור חלש, לא ישיר אלא מתווך כמו אור הירח, והמים נשפכים, דולפים ונוזלים, כמעט תמיד בתנועה, מסרבים להתקבע במקום אחד. המטאפורות והערכים שנקשרו למים רבים ומוכרים, אך נראה שיותר מכל, עבור בריל, הם נקשרים לנפש ולעולם הרגשי. ככאלה הם מבטאים ביצירתה מתח ביו הכלה לחוסר הכלה, בין קיבוע והיקוות לגלישה וחוסר שליטה, או, אם להידרש לתורתו של קרל יונג, לעימות בין המודע לתת-מודע.
גם הירח מסמל לא מעט ערכים ומיוחסות לו סגולות והשפעות, חלקן תרבותיות, רוחניות ומטאפוריות וחלקן ממשיות, כמו השפעתו על הגאות והשפל. גם לדידה של בריל, הירח והמים קשורים זה בזה, הם מופיעים יחד כדימויים בציורים רבים וגם מחליפים תפקידים מבחינה צורנית וסימבולית. צורת העיגול, דימוי דומיננטי בשפתה של האמנית, מסמלת בחלק מהציורים באר מים ובחלק אחר ירח. בציורים האחרונים, שחלקם מוצג כאן, הירח מככב כגיבור ראשי, זהו כבר סופר-ירח, גדול וזהוב ממש כמו תופעת הטבע המכונה כך, וגם הוא, או האור שלו, נשפך וגולש כמו מים.
השנתיים האחרונות היו מאופיינות, מבחינתה של בריל, באתגרים לא פשוטים מן הבחינה האישית ומן הבחינה הלאומית. לצד התמודדות עם מצב רפואי קשה בתוך ביתה פנימה, היא חוותה כמו כולנו את טבח השבעה באוקטובר וייסורי החטופים ובני משפחותיהם שמלווים אותנו עד היום. העבודות בתערוכה הן חלק ממהלך יצירתי רחב ומורכב - במדיומים שונים, בדו-ממד ובתלת-ממד, בקטן ובענק. לצד דימויים שכבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה האמנותית שלה, כמו גרעיני רימון, צורות ארכיטיפיות של בית, ומבנים שעומדים על בלימה, מופיעים, כאמור, דימויים חדשים כמו ירח על שלל מופעיו וליקוייו, אבנים, מבנים מחוררים, מחרוזות המאזכרות את מחרוזות התפילה בדתות שונות, ובגדים תחתונים כגון גופיות וחולצות קצרות. הרקע לדימויים כהה לרוב, בצבעי חום אדמה או כחול לילי, ובתוך הציורים שימוש גובר בצבעי האדום והכחול.
האדום העז ודימויי תחתונים הופיעו כבר בסדרה נוקבת וכואבת בשם 'דם הכלנית וכתם הכרכום' שנוצרה והוצגה בשנה הקודמת, לזכרה של צעירה שנרצחה במסיבת הנובה, בת הכפר בו מתגוררת בריל. בעוד הציורים הקטנים ההם היו ביטוי מיידי לפרץ של כאב, הציורים הגדולים בתערוכה הנוכחית כבר מבטאים הפנמה וניסיון שכלתני יותר לעכל ולהבין את מה שפקד את האמנית (ואותנו) בתקופה הנדונה. הדימויים סימבוליים וסובטיליים יותר, כתמי הצבע מוגדרים ומגודרים, ולא פורצים לכל עבר. כל ציור הוא ניסיון לבנות סיפור, ובה בעת לאחוז בכל חלקיו המבקשים להיפרד.
דימוי חדש שנולד מתוך התקופה והאתגרים האישיים איתם מתמודדת האמנית הוא דימוי הגופייה אותו היא מעבדת בציור ובעבודות תלת-ממדיות (שאינן מוצגות כאן). העבודות מאזכרות את דימויי הגופיות של אפרת נתן, בעיקר המאוחרות יותר משנות האלפיים, ההפוכות והמחוררות. ואם חושבים על בד הגאזה הרשתי בו משתמשת בריל (נתן השתמשה ברשתות של חלונות כמצע) ובמבנים המחוררים בציורים החדשים, נראה שהקישור בין שתי האמניות בלתי נמנע. אבל נקודות ההתייחסות שלהן שונות, נתן התייחסה לגופיות הקיבוציות, אלה האפורות שסימלו את העבודה במשק ואלה הלבנות שסימלו את הניקיון והחלק האחר של היום. אצל בריל, הדימוי נבע מסביבת בתי-החולים והעיסוק הממשי והמחשבתי בחולי וריפוי.
דימוי בולט נוסף בציורים החדשים, שגם אותו ניתן לייחס לתקופה הנדונה הוא דימוי האבן, בדרך כלל בצורת הריבוי. אבנים כמשקולות, כאבני נגף או כציוני דרך, כאבני גולל המזוהות גם עם הגנה ושמירה על מי הבאר וגם עם סתימת קברים או מערות קבורה. שילוב הדימויים בציורים המוצגים בתערוכה: אבנים, זהב נוזל, ומה שנדמה כעסיס או נזילות אדומות, מעלים על הדעת את אבן החכמים המיתית, שהאלכימאים חיפשו מתוך אמונה שהיא יכולה להפוך מתכות נחותות לזהב, לרפא ואף להעניק חיי נצח. אבן החכמים תוארה בחלק מהכתבים העתיקים כאבקה אדומה או נוזל אדום שאם שופכים אותו על חומר הוא הופך לזהב. השדרוג, ההשתנות, מימוש הפוטנציאל הטמון בדברים והפיכת הרע לטוב – כל אלה נדמים מעניינה של אורה בריל, בחייה וביצירתה.









