אורה בריל: עבודות 

אוצר: אילן ויזגן

הגלריה בדיאגילב, מאז"ה 56 תל אביב

2.8.2019- 14.9.2019

בתערוכה שלפנינו מוצגות עבודות על בד מן השנים האחרונות שבהן אורה בריל ממשיכה ומעמיקה את חקירותיה בתוך הציור המופשט. בעבודותיה בעשור האחרון פיתחה האמנית מכלול מוגדר של דימויים המהווים שפה פלסטית אישית: מבנים, סולמות, לולאות, דימויי הכלה ודימויי בית. בהיותה אדם כותב, המעלה את מחשבותיו והרהוריו על הכתב כדבר שבשגרה, בריל עושה שימוש בשתי השפות לסירוגין, זו הכתובה וזו המצוירת, ולעיתים גם מפגישה את שתיהן על בד או על נייר.

בעבודות המוצגות כאן ניכר צמצום ביחס לתחילת הדרך, צמצום שבו הדימוי מונח על רקע מנוגד ונקי יחסית, ללא "רעשי רקע". בין הדימויים המופשטים מבצבץ מדי פעם דימוי הניתן לזיהוי: פָּנים, פרח, בית... נגיעות דקיקות ועדינות באמצעות עפרונות, עטים וטושים, לצד משיחות מכחול אקספרסיביות בצבעי אקריליק, יוצרות דיאלוג בין העדין לגס, בין החלש לחזק, ובין הרגיש והרוטט ליציב והבטוח. הצבעים השולטים – כחול, ירוק ואדמדם – מזוהים עם תוגה והרהור, סוד ומסתורין. עניין לנו כאן עם מסע אמנותי החופף מסע חיים, לעיתים מגלה ולרוב מכסה זיכרונות ואירועים אוטו-ביוגרפיים.

בין יתר הקלישאות המאפיינות את ניתוחי האמנות נהוג לומר שציירי דיוקנים מציירים תמיד את עצמם, גם אם בכל פעם יושב מולם מודל אחר, או שהם אומרים תמיד את אותו הדבר לאורך שנים של יצירה, רק בצורה קצת אחרת. שתי האמירות אינן שיפוטיות ובוודאי שאינן שליליות, אלא מציינות בדרך-כלל עומק מחשבה, חיפוש אינסופי אחר האמת, מיקוד ויצירה סביב עוגן כלשהו. חלק מזה נכון לגבי אורה בריל שהקומפוזיציות והדימויים שלה חוזרים ומתגלגלים שוב ושוב בציוריה לאורך השנים, ויחד עם זאת מפתיעים תמיד בהקשרים ולבוש חדשים.

הדברים האלה נכונים לרוב הציורים המוצגים בתערוכה, למעט הציור הגדול הפותח אותה. בציור הזה ארבעה אלמנטים עיקריים: דימוי המזכיר גג של בית, פרחי קאלה, מחרוזת מילים, והדבקה של צילום ישן ומוגדל. להבדיל מיתר הציורים בתערוכה, המתאפיינים בתוכן וצורה 'מסורתיים', הציור הזה קושר יחדיו עולמות תוכן והקשרי זמן שונים: דיוקן אישי (דיוקן האמנית כילדה), פרחים חושניים המאזכרים את הציירת ג'ורג'יה או'קיף, מילים "מתויגות" המאפיינות את המדיות החברתיות... ציור זה הינו חלק מגוף עבודות שנוצר מתוך קשב והזדהות עם תופעות קשות שנחשפות בפנינו בשנים האחרונות, בין אם אלה גילויי הטרדות ותקיפות מיניות מן העבר ומן ההווה (קמפיין Me Too), הטרדות באמצעות רשת האינטרנט, או התעללות בילדים. דיוקן הילדה התמה המצמידה אצבע לשפתיה מדגיש את הסוד וההשתקה שבמעשים האלה, ובה בעת, בהקשר של התערוכה והחלל הספציפי שלפנינו, קורא לנכנסים לחלל התערוכה לשנות 'מוד' ולעבור מהווית חוץ רועשת וכאוטית להוויה אחרת, שקטה, אינטימית, וקשובה לצלילים דקים מן הדקים.

Show More
Ora Brill: Works

Curator: Ilan Wizgan

The Diaghilev Gallery, Tel Aviv

2.8.2019- 14.9.2019

This exhibition features works on canvas from the last years in which Ora Brill continues and deepens her artistic investigations into the abstract. In her works over the last decade, the artist has developed a definite set of images and symbols that constitute a personal plastic language: structures, ladders, loops, containment images and house images. As a writing person, expressing her thoughts and reflections day by day, Brill uses both languages ​​interchangeably, the written and the illustrated, sometimes merging them both on canvas or on paper.

In the works presented here, there is a relative reduction of means, compared to the outset of this artistic journey, a reduction in which the image is placed on a contrasting and relatively clean background, without "background noise". Among the abstract images, an identifiable image emerges from time to time: a face, flowers, a home ... Fine and delicate touches with pencils, pens and markers, along with expressive brushstrokes in acrylic paint, create a dialogue between delicate and rough, weak and strong, sensitive and vibrant and the stable and certain. The predominant colors - blue, green and bloodlike - are identified with thought and reflection, secret and mystery. We are witnessing here an artistic journey that overlaps a life journey, sometimes revealing and often covering autobiographical memories and events.

Among other clichés that characterize art analysis, it is customary to say that portrait painters always draw themselves, even if each time a different model sits in front of them, or they always say the same thing over years of creation, just in a slightly different way. Both statements are not judgmental and certainly not negative, but rather usually indicate depth of thought, an endless search for truth, focus and creation around some anchor. Part of that holds true for Ora Brill whose compositions and images have repeatedly rolled through her paintings and drawings over the years, and yet are always surprising in new contexts and attire.

This is true for most of the paintings on display in the exhibition, except for the large painting that opens it. This painting has four main elements: an image reminiscent of a roof of a house, kala flowers, a string of words, and the pasting of an enlarged old photograph. Unlike the rest of the paintings in the exhibition, which are characterized by 'traditional' content and form, this painting links together different content worlds and time contexts: a personal portrait (the artist's portrait as a child), sensual flowers that mention the artist Georgia O'Keefe, "tagged" words that characterize the Social media ... This painting is part of a body of work created out of attention and identification with the harsh phenomena that have been exposed to us in recent years, whether these are manifestations of past and present sexual harassment (Me Too campaign), Internet harassment, or child abuse. The image of a girl holding a finger to her lips emphasizes the secrecy and silence of these acts, and at the same time, in the context of these specific exhibition and space, urges those who enter the exhibition space to change 'modes' and move from a noisy and chaotic exterior experience to another experience, quiet, intimate, and attentive to the finest and slightest of sounds.