19.1.2024

האובייקטים מדברים על אדמה כמצע פיזי רעיוני. אדמה על חומריה, תוצרתה, מיקומה ביחס לאלה החיים בה ועליה. על היותה מחד יציבה ואם כל  ומאידך יש בה הרבה כאב ולא מעט אכזריות. על ריבים, מלחמות על טריטוריה שהם תיאולוגיות, מוסריות ותרבותיות כאחד. חושבת על שני אובייקטים: האחד שואף אליה בבחינת טובע

לבלי שוב – מזוודה עם פיסות אדמה ואבן גולל שתוריד אותה למעמקים. כך יסתיים המאבק בין אדמה לשמיים, בין הפיזי לרוחני, בין האדמה לאדם ואמונתו. בין חום לכחול.

מזוודה נוספת שאמורה להיות מונחת על ריצפה ובתוכה דיוקנאות שלי, ברמות חשיפה שונות כדי לדייק, להגיע למהות, כדי להיות נאמנה לעצמי ללא כחל וסרק, ברמה של סיבים של נייר בתהליך של הורדה מהנייר המוצע עד שנשאר בסוף התהליך הדימוי ולא התשתית שמחזיקה אותו. מתלווה אל כל עבודת דיוקן כתיבה אוטומטית, ללא תכנון או מסנן. המזוודה הזו תהיה מחוברת לגלגל הצלה עשוי קלקר. מזוודה אחת תטבע במהלך המסע ל"אולי" ומזוודה שניה תיוותר ותלווה את האדם במסעותיו למשך כל חייו.

עוד אובייקט שנוצר מהפתגם בוחן כליות ולב. האובייקט נראה כמו מתקן מבחנות. בתוך כל מבחנה נמצא נוזל שמשתנה מאדום דרך כתום ועד צהוב. בכל מבחנה מונחים שערות תירס כחומר טבעי מרפא לבעיית אבנים בכליות.

האובייקטים עוסקים בחשיבה אחרת על בריאות וחולי. על חיבור בין גוף ונפש. דרך אלטרנטיבית לפתור בעיות רפואיות. אובייקטים שמייצגים חשיבה על בריאות ורפואה מחוץ לקופסא. לא בשמים היא אלא כאן קרוב על האדמה ומתוכה.