2.12.2024
- אורה בריל
- 2 בדצמ׳ 2024
- זמן קריאה 1 דקות
יום הולדת לאבא שאיננו אתנו כבר 28 שנים. מתגעגעת לעיניו הטובות, הרכות והמחזקות מבלי לומר לעיתים מילה.
לתערוכה הקטנה במרחב החדש בגלריה קראתי "דם הכלנית וכתם הכרכום".
המחברת הראשונה שהצגתי, קראתי לה "כחול, לבן ושחור". רישומים של חוויית היום הנורא, ה-7.10.23.
השנייה, רישומים בשחור לבן ואדום. דימוי הציפור הוא מרכזי ובעל משמעות במחברת. הציפור לעיתים נוגשת ופוגעת ולעיתים מגנה. מתקיים דיאלוג בין הציפורים לדמויות. הכתיבה שמתלווה היא ספונטנית ונוצרה מתוך צורך ליצור קומפוזיציה עם כתמי הצבע שהם עקבות של הרישום שלפניו. הבחירה בכחול התקבלה כדי ליצור הפרדה בין הדימוי החזותי לכתיבה, למלל.
המחברת השלישית נעשתה בטכניקת קולאג' של הדפסים, מונוטייפים שאני יצרתי. ציור, רישום ומקטעי רפרודוקציות מספר של ראובן רובין. הבחירה בו בשל היותו תם למראה בבחירת נופיו והטיפול הסגנוני בדמויות.
המחברת הרביעית נקראת "לעיתים הורוד הוא לא אדום שדהה", אוצרת בתוכה חוויות משפחתיות בין סבבי המילואים של ילדיי, הסכנות האורבות המיוצגות בצורת כלניות. כלנית כפרח רע.
תגובות