2.2.2020

אבסטרקט ושוב הבלחות של דימויים ריאליסטיים בדמות: כד, רקפת, בית, ציפור, דמות אדם בשלמותה או בחלקה. צבעוניות שמשתנה והנה יש בפלטה מן ירוק בגוון ברקת.

הכד, האם הוא אזכור לגוף הנשי? האם אני מתקשה להכיל ישירות תכנים ולכן הזמנתי את הכד? הכד שאמור להכיל נראה מנותק ממושאי ההכלה. פרח מחוץ לכלי, ושאמור היה להכילו. כד המאזכר דמות נשית והפרח וגבעולו המאזכר דמות גברית בוחנים את מערכות היחסים ביניהם.

לא בכדי נמשכתי אל דמותה של היללה חיטוב ז"ל, יוצרת כדי הקרמיקה ממושב היוגב. מעבר להיותה חקלאית ויוצרת ודודתה של רויטל כרם אמה של שני כלתי, חיפשתי בה את התשוקה ליצור בכל מחיר, את פיצוח הדמויות המעטרים ובעיקר את המעמקים. את תוכו של הכד. את פנים הכד.

מדי פעם קיים הגעגוע לגעת בחומרים אחרים כמו חומר חרסיתי או דימויים שצולמו. מנעד רחב של חומרים שמציף אותי לבסוף ואז אני שבה אל הנייר ועליו הקו. מתפוגגת לתוכו וצוללת אל עצמי.

החורף היה קשה. קר, רטוב ומורכב להכלה. מציף. אני עוסקת בירוק ברקת או בשמו הלועזי איזמרגד. טחב מן ירוקת שנוצרת מעודפות של מים . הברקת קשורה למינרל בריל כשם המשפחה ומופיעה באפוד הכהן. כהן שם נעוריי.

הרקפת שמתכופפת ומפלסת דרכה בין סלעים וגם מבשרת את סוף החורף סופחת אליה בפקעתה את מי הגשם. החורף כהלך רוח, סוף. מוות. הולדת דימויים חדשים וגוף עבודה חדש. אני עוסקת ברטיבות ומוליכה את הצבע על גבי דבק נוזלי. כך רואים אותו טוב יותר. אני מדביקה את הנייר ספוג הצבע הדליל שחדר אליו ואל נימיו באופן מיוחד כמו מעשה רישום בתוך מארג עדין. אני עוסקת ברטיבות שקרעה את הדף והציפה את הנייר עליו אני עובדת כשהחומר המוליך את הצבע הוא דבק. פירוק והדבקה. פירוק וחיבור מחדש.