top of page

20.1.2025

  • תמונת הסופר/ת: אורה בריל
    אורה בריל
  • 20 בינו׳
  • זמן קריאה 1 דקות

לאחר תקופה קשה מנשוא מכל הבחינות, אני מרשה לעצמי להרפות. לתת מקום לכאב. לתת מקום לקושי, לתחושת הבדידות, ליאוש שדחקתי. בן זוגי, עומד על שתי רגליו. חזק יותר. ילדיי בפסק זמן ממילואים ומדברים שוב על שחרור החטופים. הקיר שחסם כבר אינו יציב. ניתן לראות בו פתחים ופגעים הוא כבר אינו בנוי על קרקע יציבה. מים=רגש. שמים כחולים כרוחו ונפשו של האדם והקיר החום הבית, האדם. אין מקור אור, רק קליפות. גם הן מסומנות ולאט לאט מתמלאות. ריק ויובש וחושך על פני תהום ובתוכו. נכתב בעקבות מקבץ עבודות על בד.


תגובות


bottom of page