שלהי אוגוסט ותחילת ספטמבר עם אפשרות ודאית לסגר היתה תקופה עמוסה ואינטנסיבית בסטודיו ובבית. קיר אמנית שנרקם והוקם במהירות, עבודות שהוצגו בשתי גלריות, שני נכדים שנולדו בסמיכות ואימי בת ה - 90 שהחלה להראות סמני שכחה מדאיגים. היציאה לסגר הותירה אותי מופתעת ומדוכדכת, מנותקת מילדיי ומשפחותיהם, מאמי שנראה היה שהיא זקוקה לי יותר מתמיד וכאבי ראש עזים שלא הרפו במשך שבועיים. למרות התכניות שהיו לי הצלחתי בקושי רב פיזי ורגשי ליצור עבודת רישום אחת שנעשתה במשך כמה ימים טובים. חווית הקושי והכאב הולידה את רעיון השימוש באותו הרישום כתשתית כמצע לעבודות. הדימוי המרכזי הוא מבנה ונראה כמו צורה בסיסית של בית. אופני הטיפול בו מייצגים תכנים שהעסיקו אותי כל אותה תקופה: בדידות, מצוקה, דאגה, געגוע, הצורך בחופש, אהבה וסליחה. קראתי ליומן סגר ב' "שלושה בתים וגעגוע".
ליומן שיצרתי לאחר הסגר הראשון ושנעשה על ספר ישן שמצאתי קראתי "חזקה מכולם" כשם הספר (מנחם צוריאל הוצאת מקדה משנת תשכ"ג) והקדשתי אותו לאימי. הספר אף הוא עוסק במשמעות הבית ובחופש ומיוצג בעיקר במסלולי הליכה בעיקר דמיוניים.
