בין האשמורות
על מסד עננים
בינות למגדלי שן
וצריחים נעלמים
עת שנתות אחרונות של ליל
דוחקות את מחוג הדקות הפוצע אור ראשון
חוללתי עטורת הילת מראות
סתורת פנים ועיני עצומות
עוטה כנפי מלאכים מולחמים בחלב גופי
ממתינה בציפייה דרוכה בסבך חבלי העירות
לפגוש בשבילי עוץ את איילת השחר
שתוליכני בבטחה את מסדר המלכה.
עת גלגל החמה עלה מאופק קדם
צובע חוטי זהב מרחבי רקיעים
שמעתי את הד קולו ממרחקי יא
"אל תברחי עלמה, אל תגביהי עוף
סופך ינתץ לאלפי רסיסים, מרבד נפרם חסר תקנה
כדרך משובשת במבוך הכזבים"
פקחתי עיני לתכלת
שרועה על אדמה טחובה
מקשיבה לשירת העשבים
חורטת קו נוסף בסדרת האימה
מעשה ידי גוייה
אוי פרנצ'סקו