6.11.2013

מידי פעם אני מצליחה להתנתק ממשמעות הקו- החוט בחיים החוץ ציוריים, בקו שמתקיים במנותק מחיי. חיי בתוך הרישום, בתוך הציור. חופשי לנפשו!?

הקו מתדקק, מתעבה. משנה גווניו וצבעיו. רופף, מקוטע, רציף, עבה ודורסני אל מול הכתם, בתוך הדף, בגבולותיו. מתייחס או מתעלם ממרקמו של הדף. הוא כפוף אל הרעיון שברצונו להביע. עד כמה הקו יכול להיות עצמאי? להשתחרר מנפתולי הנפש? להתחבר אל המהות שבי, אל החופש שכפי הנראה קיים רק בדמיוני. אני מתבוננת ברישומים שיצרתי לאחרונה. נדמה כי נוצרים מעין מסכים המשתנים מרישום לרישום ומאחוריהם מתקיימים חיים אחרים, ממדים נוספים. חיים שלמים.

Share on Facebook
Please reload