top of page

16.8.2017

  • תמונת הסופר/ת: אורה בריל
    אורה בריל
  • 16 באוג׳ 2017
  • זמן קריאה 1 דקות

אני כאובייקט, פרט בתוך מרחב הציור הגדול. אני אורגניזם שאולי יפלט, יתפרק, ישרף או יעלם. אינני מפלסת את דרכי בין הפרטים (הצורות והכתמים) המרכיבים את המרחב, אני בתנועה, כמעט ונעלמת, נשרפת לתוך האדום? או נפלטת החוצה בשל הלהט? מצע עבודה בצבע אדום כתום. אני עובדת עליו לרוב עם צבע מדולל, מכתמים כמעט שקופים המנכיחים באופן משמעותי את צבעוניותו של מצע העבודה.

האם את הגיהנום שאלתי לי, שאול בקיץ, בהיפוך מהמיתוס על פרספונה? ואולי אצא אל מרחב אחר עת הרימון יבשיל, אקטוף אקלף ואפזר את אדמומיותו על שדות השלג. אדום על לבן. בוחנת את הכוח הפוטנציאלי שיש למצע העבודה: צבעוניותו, גודלו, צורתו ומירקמיו בתהליך ובתוצאה.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
11.12.2023

עדרי כבשים שועטים אל אשמורת ראשונה תיפופם  כתופי הטם טם הקוראים אלי קרב. ובשנייה, קצבם לאה וחלש עד לפגישתם עם איילת. השחר מעיד שלא נמתי...

 
 
 
10.12.2023

כתיבה בסימן אסון ה 7.10.2023 מה יש לי חוץ ממני. אבן נייר ומספריים אבנתניהוא מספריים המספרים  על שדות הקטל באופק קדם על גזירה שנפלה  לנו...

 
 
 

Comments


bottom of page