מצאתי ברחבי הקריה רשתות צהובות מתוחות על מסגרות עץ. המסגרות שקופות. מעין מסננות שפתחיה גדולים ומרובעים. מן גרידים בצהוב. הם שימשו כנראה כמדפים. ניתנת לי הזדמנות לעבוד על עבודות שתיראנה תלת ממידיות. עבודה בשכבות. עבודות שיהיו בהם חומרים שקופים. שאפשר יהיה להפוך את הרשת הצהובה לחלק אינטגרלי וחשוב באמירה. הצהוב הבוטה, השקוף שמייצג גם ישירות מזמנים אותי לבטא אתם ובאמצעותם רעיונות שאיני עושה זאת תדיר. מחלחלות לתוך העבודות על גבי המסגרות עם הרשתות הצהובות מחשבות על מקורות השראה והשפעות, על דת והיסטוריה. על פערים ומחלוקות רעיוניים. על אהבה ושנאה, נכון ובדיה. על זויות שונות של התבוננות. על הרב מימדיות ומורכבותם של החיים. עבר, הווה ומחשבות נוגות על ההוויה הישראלית. לוקחת לי פסק זמן משיגרת העבודה. העבודות החדשות מסיטות לדרכים צדדיות ולווא דווקא פחות חשובות. מחשבות שעולות תוך כדי עשייה, הבלחות של מחשבה על דרך הצגתם. אולי כקופסאות אור שמהבהבות ומעצימות את הרעיון בעבודות. רשתות מחשבות.
