הפנל שעסק במזרחיות בכנס של העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר מעט טלטל ועורר שאלות בעיקר. לאיזה קטגוריה אתאים? איך אשייך את עצמי? הורים שבאו מהמזרח אבל תרבותם היתה פרנקופונית. שנולדה במעברת עין שריד, שגדלה בשכונה מעורבת שרובה היתה צברית. שהיתה חניכה בתנועת נוער דרור המחנות העולים אליה השתייכו טובי בניה של הארץ כולל יצחק רבין והרמטכל הנוכחי, שנישאה לגבר ממוצא אשכנזי, שחיה עשור מחייה בתנועה הקבוצית ועשרים שנים במושב כפר הס, ששמעה לראשונה את השאלה לגבי המוצא רק במסגרת הצבא ובכל זאת לאורך השנים שמעתי לא באופן מובהק, על אפליה על רקע עדתי, על הזדמנויות שנבלמו להתפתח ולהתקדם מקצועית וכלכלית. האם הלימבוס או השהייה במרפסת כמצב מנטלי רגשי, במרחבים שהם בתווך השפיעו על הבחירות האמנותיות שלי?על הדרך בה אני מגדירה את עצמי? האם הבחירה במופשט ולא בפיגורטיבי, בצבעוניות אפורה מונוכרומטית היא חוסר היכולות להגדיר את עצמי ללא כחל וסרק והבחירה שנעשתה היא בהבלטת חוסר היכולת להגדיר בבירור מי אני? ואם כך מדוע רק בשתי עבודות הוידאו אני מתמודדת באופן ישיר עם מוצאי.
top of page
bottom of page