19.7.2017

כל כך הרבה ארועים קשים קרו בארץ, בקיץ, בשנים האחרונות ובכל זאת זו העונה המועדפת עלי. אני שוב שומעת ציקדות. מתרגשת מציוץ הציפורים. סיסים שלא נחות לרגע מעל מגדלים וצריחים בשמי סיציליה. נזכרת בספר האהוב כל כך "אני משפחתי וחיות אחרות". של דארל. קרובה לטבע והוא מטעין בי אנרגיות של חיות וחיוניות איתן אני שבה לסטודיו בקרית המלאכה שהוא במובן מסויים היפוך של נופים אלה. למעט הנוף הנשקף מחלונות הסטודיו מבלי להתקרב אליהם.

שמעתי צירצורה של ציקדה בכל פה

או שמא משורר הצרצר?

שני סימנים להבדלה:

האחת פעילה ביום והאחר בלילה.

רעש לבן שאינו פוסק

משורר את דלותי.

הקיץ ריק בי

כוואקום שיש בו אם ירפה

את כל צבעי הקשת.