21.6.2017

השולחן הארוך שעליו הונחו האובייקטים בתערוכת היחיד וכעת נמצא כרהיט בסטודיו מזכיר שולחן ערוך. גליל הנייר האדום שמצאתי מזכיר שטיח מגולגל החסר בדגמים שיקשטו ויעניקו לו את ייחודיותו. אני פורשת את הנייר על השולחן הארוך ובדמיוני אני נשכבת עליו כבמעשה הטיפול האנליטי. אני הוגה את השטיח, מבקשת לטוות את חוטי המרבד, לעסוק בצבעיו. לקשור את חוטי השתי ולעסוק בערב. לעמול על תבנית השטיח, צורתו וצבעיו. בשל מימדיו יהיה ודאי "שטיח על" . פתאום צצה שורה מתוך מחשבה שירית שכתבתי כמה שנים לפני..."שטיח עול ימים חוצה יבשות וימים". אני מוצאת את עצמי שוב "פורמת" מחשבות ומארגנת אותם באופן שונה. הפעם יש מקום לארגון תבניתי.

Share on Facebook
Please reload