28.10.2024

בשולי הדברים, כפי הנראה אגע בחוויות אישיות במהלך השנה. המוות, הקושי, הדאגה לילדיי המגויסים.

המחשבות על כך מעוררות ענין לא רק ברמת הדימוי אלא הפורמט, גודלו והקומפוזיציה. שוליים אבל נושאי משמעות צבעונית צורנית. להניע את החשיבה היצירתית. להמשיך ליצור למרות הנתקים המשמעותיים בזרם היצירה בגלל אילוצי החיים. עבודה על פורמט מחברת טובה לי בימים אלה. ובסטודיו בבית בכפר, לאחר שנים שנעדרתי ליצור בו, אני מתחילה להשתמש בו. בעצם יוצרת במרחב נוסף, הסטודיו בבית. מיישמת הלכה למעשה את החוק שקבעתי לעצמי: לחם חוק-ביגוד קישוט. יצרתי מחרוזות. יצרתי קערות מלחם ישן שיהוו מיכלים לאותן מחרוזות. יוצרת קשר עם קבוצות ווטסאפ ומבקשת מחרוזות ישנות. מפרקת וחורזת מחרוזות אחרות. החריזה. כמו הסריגה. מרגיעה מייפה, ממלאת  בצבעוניות אחרת את החיים הצרובים בצבעי אסון. ממד הזמן נחווה אחרת. הוא עובר לאט, מקוטע. אני מפרקת אותו למקטעי זמן ומחברת אותו  באופן שונה, כמו חווית הזמן אצל כולנו הנחווה אחרת. נצח. או כמו יום אחד מתמשך של השבעה באוקטובר.