אני נעלמת אל תוך הקו. אני חושבת על הדרך בה נוצרים הקווים בעבודות ולאיזה צורך הם נותנים מענה. איסוף המחשבות מחדש, שמירת רצף המחשבה ויצירת לולאות כמו עיניים בסריגה, שחוט המחשבה לא ינתק ותישמר התנועה. היזכרות ומעבר מתודעה לתודעה אחרת. לא לנתק מחשבה, לפעול, להיות בתוך זה. כמו ה"קשקוש" בציורי ילדים. הקשקוש כנקודת מוצא כהתחלה ורק אחרי מופיעות הפסקות בתוך הקצף , מקטעים, קווים וארגונם אחרת. ואולי רשת קווים מכינה אותי לקראת הכתם, הדימוי המרכזי ביצירה. הקו הוא הכנה והבנה של השלב הבא.
אל הענן שלחתי מבט
חץ עטור שאלות אל מרום
ישובה הייתי בצד הדרך כלאה בשירה
וידי מלאות החופן
ממתינות לציפור
מזת רעב ממסע נדודיה
שתחלוק איתי את פירורי חיי.
קל המשא כנוצה של כלה ביום כלולותיה.
תום התם בחורף חייה.
תמים המבע וריק כחידלון.
Comments