9.6.2020

מבנים, דיוקנאות, דימוי צמח שנראה כמו האות ש'. העבודות נראות כמו מאובנים. חי, צומח, דומם. כמו הזמן שעמד מלכת. . כמו קפסולת זמן. כמו הזיה או מחשבה מדומיינת, סרט בלהה, עתידני או קדמוני. משהו שארצה לדחוק עמוק במגירת הנפש. אלה התכנים הויזואליים והמחשבות עליהם.

בשנה האחרונה נוספה להתייחסותי למרחב , תובנה מהותית וחשובה: אל מול נוקשות אני פועלת כעת באופן שיש בו חופש עד מצב קיצון שאין לכאורה תכנון בתהליכים, במושאי חקר, בבחירת חומרים, כמו גם בהעלאת עבודות למרחב האינטרנטי וברשתות חברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם. מרחב זורם תודעתי של יצירה גם אם אינו מובן בתחילה. התכנים שעולים נראים כמו קפיצות, כמו גם וגם, כמו מחשבות שצצות במהלך היום כך קורה ביצירה. כמו משהו שנראה רלוונטי כעת לא בהכרח יוותר ככזה ולכן מחשבה שצצה ובוערת בי יש לה מקום בעשייה בסטודיו. אני יוצרת ללא שיפוט, אני סומכת על אותו קול פנימי המנחה ומאפשר, היודע, המדייק את האמירה והחשוב ביותר – אותנטי. הזמן מתקצר. אני מזדקנת. נוצר מאגר של צורות לרגש.