אורה בריל: הכד חסר
אוצר: יאיר ברק
מקום לאמנות, קריית המלאכה, תל-אביב
13.4.2023- 6.5.2023
בלב תערוכתה של אורה בריל, ניצב כגרעין רעיוני – כד פגום. אחד שאינו שלם. עד מהרה נגלה כי חסרונו הוא גם כוחו.
מול הצופה הנכנס לחלל ניצבים ראשונים ציורי הענק המכסים את מרבית שטחם של קירות הגלריה. טווח רחב ועשיר של הקשרים נפתח כמניפה: ציורי מערות קדמוניים, סיפורים תנ״כיים, פנוראמות של המאה ה-19, פרסקאות. הציורים עשירים ועזים, מצוירים על גבי גלילי רקע המשמשים צלמים. זהו חומר שאינו מסורתי בשום אופן. כמעט חתרני. אורכו נתון ומשתנה (בריל עובדת עם גלילים שהושלכו ולכן אינה יודעת מה צפוי להיות אורכם), הם גדולי ממדים ולמעשה אינם יכולים להיפתח במלואם במגבלות הסטודיו של האמנית ועל כן מצוירים טפח אחר טפח, כמגילה. כך למעשה – הציור הופך להיות פעולה המאזכרת כתיבה והרצף הופך נרטיבי. בשל גודלם של הציורים – התערוכה מהווה רגע בתולי בו לראשונה נראים הדימויים כמכלול ולא עוד כחלקים חסרים.
חמשת פרקי העבודה מביאים תוכן ומזג שונים מאד זה מזה. הם בעלי אופי עונתי, בדומה למסורות יפניות של ציורי חורף, אביב, קיץ, סתיו - הם מגלים עולמות של בניה וצמיחה לצד הרס וחורבן. עולם הדימויים של בריל מאזכר אמנות יהודית (משגאל ועד גוטמן) אך יש בו גם מן המודרניזם המובהק של מאטיס. יש בו רגעים מטופלים מאד, דקדקניים ורגעים אחרים ראשוניים, גולמיים. מושאי הציור מגוונים עד שקשה לאפיינם: דימויים בוטניים של פריחה וקמילה, חלקם מבשרי איום וסכנה. דמויות אנושיות, הגירה, בעלי כנף רבים וגרמי שמים. והאור – המגיח ונעלם, מצוי ונעדר, לילה רודף יום. רגעים אחדים שלווים ואחרים נדמים לאחר אסון.
על רצפת החלל, כהערת שוליים או כמצע לצמיחתו של עולם הדימויים הפנטסטי – מוצבים ארבעה אובייקטים. חצאי כדים עשויים נייר מונחים בתוך מערכת אדריכלית של מראות. אלו משלימות את הכדים החסרים באופן אופטי. הם הופכים למונומנטים זעירים, עדינים ופגיעים.
על גבי מסך קטן, בשולי העבודה המרכזית – מוצגת עבודת הוידאו ״קו-ירוק״ שצולמה ב2022 ומתארת מעין בוסתן שיצרה בריל במושב בו היא מתגוררת. בין עצי פרדס יצרה האמנית שביל, עשוי חומרים מקומיים: אריחים, אבנים וגזעים גדומים. תחת התוואי טמנה זרעי פרגים, לוע ארי וכובע נזיר. באמצעות כד חרס פגום, שבגופו סדק גדול – משקה בריל את הגן הזרוע ולאורך הזמן הופך התוואי לקו-ירוק פורח. הכד המסורתי המזוהה פעמים רבות עם גוף נשי והסדק המצוי בבטנו – הופכים עד מהרה לדימוי יפה של גוף פגום אך פורה, שבור אך מזין ומיטיב.
Ora Brill: The Deficient Vase
Curator: Yair Barak
Artspace, Tel Aviv
13.4.2023-6.5.2023
In the heart of Ora Brill's exhibition stands the Deficient Vase as an essence. One that is not whole. Soon we will find out that the deficiency is also its strength.
In front of the viewers entering the gallery, stand huge drawings which cover most of the gallery's space. Abundant range of connections are spread; ancient caves, biblical stories, comprehensive surveys of the 19-century frescos. Strong, rich paintings are depicted on background rolls previously used by photographers. This substance is in no way traditional, almost subversive. Its length is given yet alters (brill makes use of old neglected rolls and cannot expect the length). The rolls are huge and cannot be unfolded completely with the restrictions of the studio's size and therefore painted separately as a parchment scroll. In this way, the drawing turns into an action resembling writing and the sequence becomes a narrative. Due to the roll's changing sizes – the exhibition becomes a virgin moment where, for the first time the similes resemble a whole and no longer missing parts.
The four chapters bring different contents and temperaments. They contain seasons characterizations which resemble Japanese drawings of winter, spring, summer, and fall – they reveal worlds of growth and development along destruction and ruins. Brill's simile world reminds us of Jewish art (from Chagall to Gutman) and yet it reminds us of Mattis's modernism. It contains highly pedantic moments, as well as raw moments. The objects are so diverse that it is difficult to define them. Botanical simile of growth and withering, some of which carry message of danger and threat. Human figures, migration, winged creatures, and astronomical objects. The light burst forth and burst out, existent and absentee, nights pursue days. Tranquil moments and what seems like disastrous moments.
On the gallery's floor, as a marginal notation or a platform for phantastic growth of simile world - four objects are placed. Half paper made vases are placed in architectural system of mirrors. Those complete the deficient vases in an optical illusion and turn into tiny, delicate, vulnerable monuments.
On a small screen, at the margin of the central work – a video art "Green-Line" is presented. Taken in 2022 it describes a garden created by Brill in the Moshav she lives in. Among the orchards Brill created a path made of local materials; tiles, stones and amputated wooden trunks. Underneath the path, Brill planted poppy seeds, snapdragon, and garden cress. Using deficient vase with a large crack in its body Brill waters the planted garden and over time the path turns into a blooming Green-Line. The traditional vase largely identified with feminine body with a crack in its belly turns out fast into a beautiful simile of faulty yet fertile body. Broken yet well nourished.